קונפי שום

פשוט ונפלא

אנחנו אוהבים שום, אפילו מאוד. לאחרונה באחד הפורומים שאני גולשת בהם (כמובן שלא בשעות העבודה) הוזכר קונפי שום.

מיד רשמתי לעצמי את הרעיון, הביצוע התעכב קלות.

קונפי זו שיטת בישול ושימור באמצעות שמן שבמקור שימשה לשימור בשר, אבל משמשת לעוד דברים.

החלק הכי מרגיז מתכון הזה הוא - קילוף שיני שום. מזל שקיבלנו מדודה של מיצ שקית גם כל מיני גאדג'טים למטבח שהיא לא צריכה ובכלל זה - מין צינורית סיליקון לקילוף שום, מ חסך מידי העדינות את הסרחון שנלווה לרוב לקילוף 3 ראשי שום ;-)

והמתכון -
לקלף 3 ראשי שום
להוסיף שמן זית עד שכל שיני השום מכוסות
להוסיף טיפה מלח
וענף טימין
לבשל על אש קטנה קטנה (שהשמן יהיה חם אך לא רותח) מכוסה
עד ששיני שום מתרככות (כשעה )

אח"כ אפשר למרוח על לחם סתם או כתוספת לסנדוויץ
לדרג פוקצ'ה או פיצה או סלט
שמן הזית שבו בושלו שינוי השום ישמש כבסיס נפלא לרוטב לפסטה

לשמור בצנצנת אטומה במקרר

מה אוכלים הצמחונים כשחולים?!*

באדיבות עונת מעבר, הצינון הכה בנו, מיצ התחיל עם זה, ואיך אני יכולה שלא להצטרף?!

רק מה, מיצ היה חול בתחילת השבוע, מה שהביא אותו להנות מיום חופש בבית ואני התאפקתי עם הצינון עד ליום חמישי (אחרי השעה 17 כמובן)

חולים=מרק עוף, משוואה עליה גדל כל ילד רוסי או פולני

בעבר חשבתי שמיצ חולה ביום הקריר הראשון, רק כדי לפתוח את עונת המרקוף בבית.

עכשיו, שאנחנו צמחונים, מה עושים?

מרק קוסקוס הוא התגלה לי אי שם בשנה א' שלי באוניברסיטה. קודם לכן, אצל הורי, קוסקוס שימש כתחליף לאורז, כשאין זמן ויש מנה עם רוטב שמחכה שמשהו יספוג אותו, ובמקרים ממש קשים - נאכל גם קוסקוס עם קטשופ (ואני מתנצלת בפני קוראי מעדות המזרח...)

אז לפני לא מעט שנים, כשהיתי סטדנטית בשנה א', שבילתה ימים ארוכים מידי באוניברסיטה, "אפי" עוד היה בבית סאלה, ב-10 שקלים אפשר היה לקנות קופסה (די גדולה) עם מרק קוקוס, קצת קוסקוס וגרגרי חומוס. המרק היה תמיד אותו מרק אבל השתנה קצת מידי יום, בהתאם לירקות שהיו בו, אבל תמיד היתה בו חמימות נעימה ושילוב של מתקתקות ופיקנטיות עדינה.
עד אז לא יצא לי לטעום מרק קוקוס, אבל מהרגע שגיליתי אותו, זו היתה ארוחת הצהרים שלי בכל תקופת הלימודים.

מאז התגלית, זה המרק שאני אוכלת כשאני חולה, גם עכשיו הוא משתנה לפי הירקות שיש בבית.

אפשר לאכול אותו גם קוסקוס כמו בתמונה או סתם בתור מרק שגם אז הוא מאוד משביע.

רכיבים במרק של היום:
שורש סלרי חתוך לקוביות גדולות
שורש פטרוזיליה
בצל חתוך לרבעים
קולרבי חתוך לקוביות
דלעת - כ-400 גר' חתוכה לקוביות
בטטה גדולה
3 גזרים
1/2 כרוב לבן
עגבניה
גרגרי חומוס מבושלים (או במקרה שלנו מקופסת שימורים מסוננים)

תבלינים:
מלח, פלפל שחור גרוס, חאווג' למרק, צ'ילי גרוס, פפריקה מתוקה

הכנה:
לשים בסיר כ-2 כפיות שמן (מאוד חשוב כשעובדים עם ירקות כתומים כדי לספוג את ויטמין ה-A שמסיס בשמן ולא במים)
להוסיף את בצל ושורשים, לטגן קלות, אחרי כדקה להוסיף את הבטטה, הגזר, והדלעת.
אחרי שהירקות טוגנו קלות להוסיף את החוואג' (בין 1/2 כפית ל-1 כפית לפי העדפות הקהל) ואחרי עוד ערבוב קל להוסיף מים לכיסוי הירקות.
להוסיף את העגבניה והכרוב.
אחרי כ-30 דקות בישול, לטעום ולהוסיף את יתר התבלינים.
ברגע שהבטטה והדלעת מתרככות, להוסיף את החומוס ולבשל ביחד עוד 10 דקות.
לתקן תיבול
ובתאבון
ולבריאות ;-)

* כותרת הפוסט: על משקל, מה עושות האיילות, כמחווה ליום הולדת של יוני רכטר שחל לפני מספר ימים.

עדכון קטן (בלי מתכון)

חדשות מעולות - ביום שישי טכנאי ביקר את התנור שלנו ועל פניו נראה שסידר את הטרמוסטט

אלה חדשות נפלאות כי זה אומר שבסוף שבוע הבא
אותו נבלה בביתנו, נוכל לבחון האם אכן התנור עובד
ואפילו יש לנו מטרה - עוגיות שושני קצף אלה.

למעשה, כבר הכנתי אותן ביום שישי כשמטבח של אמא שלי היה לרשותי
ותוצאה היתה מצוינת מבחינת הטעם (בכל זאת תוך 12 שעות לא נשארו עוגיות)
אבל המראה לא היה ייצוגי והדבר מחייבת ועדת חקירה
ומקצה שיפורים.

וחוצמזה, תחדשתי לי באדנית תבלינים -
החלטתי לקנות עציצים מוכנים ולא להתסכן בזרעים, אבל עדין...

וזה הזמן לפצוח במשחק מזל שאינו נושא פרסים ולשאול -
כמה זמן ישרדו התלבינים שלי
בין המנחשים נכונה יוגרלו - חולצה ותקליט ו- עציץ מת ;-)

סלט שעועית מאש וגזר

זה סלט שרקחתי בהשראת מתכון מספר הבישול הבריא של על השולחן.
בגרסה שלי היו:
1 כוס שעועית מאש (מידה לפני הבישול)
3 גזרים מגורדים גס
1 אשכולית אדומה
1/2 כוס זיתי קלמנטה


ההכנה:
לבשל את השעועית - היתרון של שעועית מאש הוא שהיא לא מצריכה השרייה וזמן הבישול שלה די קצר. לי לקח כ-40 דקות (אחרי רתיחה) על אש קטנה להביא אותה למצב של אל-דנטה.

לשעועית הוספתי את הגזר מגורד,
האשכולית המפולטת - חשוב מאוד!!! למרות שקצת מעיק לא לתעצל ולהוציא את כל הקרומים, אחרת זה נותן המון מרירות לסלט.
לשים לב שגם את המיץ שמתשחרר מהאשכולית ב"מאבק" פילוט - לצרף לסלט.

לתבל ב:
1 כף שמן זית
1/4 כוס מיץ לימון
קצת חומץ הדרים
מלח
ופלפל

בתאבון

ריזוטו פטריות

עם ההתמקמות בדירה, גילינו מחדש את ספרי הבישול שצברנו.
אחד מהספרים שנמצא בערימה הוא טעם איטליה של דנית סולמון.
מיצ שהיה לו הרבה זמן פנוי החליט לחקור את הספר ולדלות ממנו את מתכונים שאני יכולה לאכול, דהינו כאלה שהם דלי לקטוז (מקסימום קצת חמאה).

הפור נפל על ריזוטו פטריות והמתכון כולל התאמות שכללו השמטה של התיבולית ואבקת המרק.

הצדיינו ב:
25 גר' חמאה
1 בצל ירוק כמו שנמכר בסופר בימינו קצוץלעיגולים
1 שן שום כתושה
חבילה של פטריות פורטובלו וחבילה של שמפניון פרוסים לפרוסות
1 כוס אורז ריזוטו - ארבוריו במקרה שלנו
1/2 כוס יין יבש
3 כוסות ציר ירקות (נשאר לנו ציר ירקות מראש השנה, אבל עכשיו שחורף כבר ממש קרוב, גם נכין ציר במיוחד ונקפיא במנות קטנות כי זה תמיד שימוש). כשרוצים ריזוטו מוצלח, חשוב להתאמץ ולדאוג לציר איכותי.
מיץ מ-1/2 לימון וקליפה מחצי לימון
פרמזן (לפי הטעם ;-))

שמים את המחבת על אש גדולה
מתחילים מהמסת החמאה.
ברגע שהחמאה נמסה מוסיפים את הבצל
ואחרי עוד כדקה את השום
ואז את הפטריות וממשיכים לטגן
כשהפטריות מתחילות לשחרר נוזלים, פשוט ממשיכים לטגן (תוך כדי ערבוב כמובן) עד שבנוזל מתאדה.
מוסיפים את האורז, מערבבים עוד כדקה עד שכל הגרגרים מכוסים בשמן ומנמיכים טיפה את האש.
מוסיפים את היין, ומערבבים עד שהכל נספג באורז
בשלב הזה הבית מתמלא בריח שיכול לשגע פילים, ועדין ארוכה הדרך עד הריזוטו.

ואז עוברים לציר המרק, כל פעם מוסיפים כ-1/2 מצקת
וכשהכל נספג, מוספים את הבאה בתור.
מלאכת הערבוב הזו לוקחת כ-חצי שעה
אחרי 2.5 כוסות ציר, שווה לטעום ולבדוק את מצב האורז
הוא צריך להיות דביק מבחוץ וקראנצ'י מבפנים, אבל לא קשה מידי
מוסיפים את הלימון, המלח והפלפל.
המלצה - להוסיף את הלימון בהדרגה שלא ישתלט על טעם של פטריות.

אחרי הלימון מוסיפים את הפרמזן
מבשלים עוד כ-2 דקות
מסירים מהאש
ומגישים מידי
אפשר לקשט בפטרוזיליה.

ובאופן מפתיע, זאת עוד אחת מהמנות שלוקח לאכול אותן,
פחות זמן מלבשל.

ריזוטו עגבניות

כשקונים 1 קילו אורז ריזוטו, ריזוטו נהיה מוטיב חוזר ;-)
והפעם - ריזוטו עגבניות שהוא חצי דיאטטי

הציר עליו מתבסס המתכון הוא מיץ עגבניות

זה רעיון חביב שייתכן ויאומץ גם לסתם אורז.
וגם המתכון הזה מתבסס על המטבח בריא של על השולחן, עד הרגע שהתברר שחסרים לי מצרכים ומשם עברנו לאלתור חופשי.

לציר:
2 כוסות מיץ עגבניות
1 כוס מים חמים
לשים על אש קטנה שירתח ויהיה זמין.

קצת חמאה
1 כף שמן זית
בצל קטן קצוץ
1 שן שום פרוסה
1 עגבניה (שסיימה את הקריירה שלה*) קצוצה לקוביות (במקור עגבניות מיובשות)
2 כפיות אורגנו יבש (במקור טימין)
1 כוס אורז ריזוטו
מלח פלפל
ופרמזן לקישוט

מתחילים בחימום מחבת, המסה של החמאה ושמן זית
אח"כ מוספים את בצל, ואחריו את השום
ברגע שיש ריח מטורף בבית ולפני שהשום מתחיל להישרף,
זורקים פנימה את העגבניה והאורגנו
ואז מוסיפים את האורז, מערבבים כד שכל הגרגרים עטופים בשמן
ומתחילים להוסיף בהדרגה ותוך כדי ערבוב את הנוזל.
לקראת הסוף, טועמים כדי לוודא האורז מוכן ולא נשאר קשה
אם צריכים - מוסיפים עוד מים רותחים

רגע לפני ההגשה מוסיפים פרמזן, מערבבים
ובתאבון

ובגרסה העתידית, אם מתישהו יתחשק לנו אורז אדום, אני מתכוונת להחליף חצי ממי הבישול במיץ עגבניות
ואז לבשל אורז רגיל, בלי עיסוקי הריזוטו.

היתרון של מיץ העגניות זה שהחמיצות של העגבניות כבר מאוזנת בו.

* התבשיל הוכן טרם האינפלציה במחירי העגבניות ובשעה שיכלנו לבזבז עגבניות או סתם לשכוח אותן במגירת הירקות במקרר

פרידה מאפייה, בתקווה שרק זמנית

לפני כמה ימים ראיתי את המתכון הזה לביסקוטי נוטלה שפורשם בפשוט טעים.
במתכון הזה היתה הבטחה גדולה - 1. הוא מכיל נוטלה 2. הוא נושא כותרת דיאטתי.
מיד הוא קיבל כוכבית בגוגל רידר וחיכה לביקור בסופר, כדי להצטייד בנוטלה ועוד כמה רכיבים שהיו חסרים.
מיצ נטל את המושכות עם כי בחשש מסוים, כי כבר מניסיונות האפיה הקודמים התברר לנו שהתנור בדירתנו השכורה, איך נאמר בעדינות, מזייף.
ברור לנו שמשהו בתרמוסטט לא עובד שם, אבל טרם הבנו מה. אז החלטנו שננסה פשוט להוריד את הטמפרטורה ונראה מה יהיה.
וההתחלה היתה מבטיחה.

החומרים היבשים נופו







הסוכר והביצים הוקצפו







הנוטלה עורבבה לתערובת







ואחריה החומרים היבשים, השקדים והשוקולד







ובכלל הינו אופטיימים
עיצבנו את הכיכרות, והכנסו לתנור, לטמפרוטורה עלומה כלשהי

כן ילדים, אל תנסו את זה בבית!!!
אפיה היא אומנות שדורשת דיוק וסבלנות
אחרת זה מה שקורה:


15 דקות לתוך תהליך האפיה, ריח שרוף משהו התפשט בחלל הבית,
ומהתנור יצאו מהתנור 2 הכיכרות כשהן שרופות היטב מבחוץ
אפויות למחצה בפנים
ודחוסות הרבה מעבר למצופה
אבל פולנים שכמונו לא זורקים דברים טובים לפח,
בכל זאת, גדלנו על מורשת גלגול הנשמות של העוף: מהחנות למרק, מהמרק לקציצות ובסוף לפשטידה.
אז עמדו וגירדנו במאמץ רב את השכבה שרופה (בהערכה גסה 1/3 מכמות הביסקוטי מצאה דרכה לפח...)
והכנסו את הביסקוטי לשלב האפיה השני שלו הייבוש בטמפרטורה הנמוכה.

אז נכון שאת הפוסט הזה אני כותבת בעודי לוגמת קפה טעים טעים
וטובלת עוגיית ביסקוטי בתוכו,
אבל באמת שאנחנו מבטיחים להתנזר מאפייה עד אשר יימצא פתרון לתנור.

ועל דרך קוראים יקרים, אם יש לכם פטנט להגדלת המטבח באורח פלא, כזו שמאפשר לנו להכניס לתוכו תנור עובד, מבלי להוציא את הרהיט המכונה תנור שיש לנו (אבל שייך לבעל הדירה ולכן אנחנו תקועים איתו) ועדין לשמור על האפשרות להיכנס ולצאת מהמטבח אנחנו נודה לכם מאוד.