פד-תאי

לפני כחודש, אחותי חזרה מארוחת ערב עם חברים וסיפרה שטעמה פד-תאי ממש כמו בתאילנד. הואיל ואני לא היתי בתאילנד האמנתי לה ומייד ביקשתי מתכון.

קיבלתי מתכון שמשאיר הרבה מקום לאלתורים, כמו שאני אוהבת, ובהזדמנות הראשונה החלטנו לנסות.

המתכון הוא לאיטריות ארז רחבות ולדעתי הוא לא יעבוד עם אטריות אורז דקות.

אני השתמשתי בערך ב-1/3 חבילה וזה הספיק ל-5 מבוגרים ולי לעוד יומיים אח"כ.

1. להשרות את האיטריות במים כשעתיים לפני שמתחילים לעבוד. אני מעדיפה להשרות במים חמים ולא קרים.

2. להכין את כל התוספות - במקרה שלנו היו (לפי סדר כניסתם למחבת)
חבילת טופו סטנדרטית (כ-300 גרם) חתוכה לקוביות של כ-1*1 ס"מ
רצועות פלפלים - שחלק מהסועדים טענו שהיו מיותרות
חצי חבילת פטריות
1/3 חבילת ברוקלי קפוא שהופרד לפרחים קטנים קודם לכן
חצי חבילת נבטים
1/4 כרוב חתוך

3. לחמם מחבת - עדיף ווק עם קצת שמן, בנתיים לטרוף ביצה - לכמות הזו - אפילו 2, ולהוסיף למחבת ולהכין מקושקשת.
4. ברגע שהמקושקשת כמעט מוכנה, להוסיף את האיטריות ולהמשיך להקפיץ. בשלב הזה להוסיף 5 כפות סויה, 2 כפיות סוכר (אני הוספתי סוכר חום) וכמה טיפות של שמן שומשום. ולהקפיץ עוד 2-3 דקות.
5. להוסיף את הטופו, להקפיץ 2-3 דקות ולהוסיף סויה אם מרגיש יבש מידי.
6. להוסיף את כל הירקות, ולהקפיץ דקה בין לבין הם נשארים כמעט לא מבושלים וזה בסדר.
7. להגיש עם מיץ לימון

* המתכון המקורי מוסיפים בצל ירוק, אך אנחנו לא מחובבי הבצל
* להגשה אפשר להוסיף גם בוטנים שלא היו לנו בנמצא.

יצויין שלמרות הסטיות הרבות שלי מהמתכון המקורי, אחותי שלא אהבה את הפלפל שלטענתה השתלט על המנה, היתה מרוצה מטעם האיטריות.

ירקות "מוקפצים" עם טופו

אחרי שהניסוי הראשון שלנו בטופו הוכתר בהצלחה,החלטנו לנסות משהו נוסף.

בעבר יצא לי לקרוא לא מעט על עבודה עם טופו והבנתי שהוא לא יותר מדי תובעני -
החלטתי לנסות ולהכין את המוקפץ הרגיל שלנו רק עם טופו במקום חזה עוף.

שלב ראשון -
1. לחתוך טופו לקוביות בערך 1*1 ס"מ - השתמשנו בחבילת טופו
2. לערבב 5 כפות רוטב סויה, 2 שיני שום קצוצות, 1 כפית דבש, 1 כפית ג'ינג'ר
ולהשרות את הטופו במשרה
הטופו ממש שותה את התיבול והיה טעים מאוד ישר מהמשרה

שלב שני - חיתוך הירקות
לרוב אני מהעובדים במקביל
אבל כשעושים מוקפץ אין ברירה, חייבים לחתוך הכל מראש
הפעם ב"מוקפץ"
1 כרישה - חתוכה לעיגולים
1 פלפל ירוק - חתוך לרצועות
1 זוקוני - חתוך ל"גפרורים"
1 קישוא - חתוך ל"גפרורים"
2 גזרים - חתוך ל"גפרורים"
חבילה של אפונת שלג טרייה - שברנו את התרמילים ל-2 שיהיה קטן יותר
אפונת שלג זה משהו שאני זוכרת מהילדות כנשנוש קייצי (לא בישראל, אל תרימו גבה) - מיצ טעם אותה טרייה ולא התלהב...

שלב שלישי ההקפצה -
אני אוותר על הסברים על הקפצה וממלא אין לנו ווק נורמלי
מה שעשיתי היה:

חיממתי היטב את המחבת
הוספתי 2 כפיות שמן זית
לתוך השמן הוספתי תבלינים:
1/4 כפית פלפל צ'ילי,
2 כפיות גי'נג'ר - אצלי הוא יבש - טרי לדעתי מוצלח יותר, ואז לשים כ-1/2 כפית
אגוז מוסקט
אחרי טיגון קל של התבלינים הוספתי כרישה.
אחרי כ-4 דקות, כשהכרישה הפכה לשקופה, נכנס הגזר, אחריו הפלפל
ובסוף הקישואים.
אחרי שהירקות מבושלים, אבל לא למוות(!),
הוספתי את הטופו עם נוזלי ההשריה וערבבתי עוד כ- 3 דקות,
ולבסוף, ומעל הכל - אפונת השלג.
ערבוב קל ולצלחת

האפונה נתנה קריספיות מיוחדת והיא מעט מתקתקה
בעיני זו הייתה קונטרה נחמדה לחריפות של הג'ינג'ר.
את האפונה תמיד אפשר להחליף בנבטים - אלה העבים יותר...

כפחממה, שלא הכנו, הייתי הולכת על אורז מלא כי יש די הרבה רוטב נוזלי...

ניסויים בטופו

במסגרת לימודיה של מיצי, ולאחר שראינו סרט "חביב" על תעשיית המזון המקומית, קיבלה מועצת המנהלים החלטה מנהלתית להגביר את חלקה של התזונה הצמחונית-טבעונית על חשבון חלקה של התזונה ה"פר-עופית", בתפריט המשפחתי.

כמובן שבמסגרת תזונה נכונה עדיין יש צורך המקור בחלבונים שיהיה משביע וכמובן ימנע את הצורך בחיסולן (המהיר) של פחמימות נוספות על מנת להשיג שקט קולינרי (ונפשי). הפתרון הנבחר הוא, כפי שאתם בטח מנחשים, הטופו.

הטופו, למי שלא יודע, הוא תוצר של פולי סויה, עשיר בחלבונים, בעל טעם נייטראלי שמאפשר לשלב אותו במגוון רחב של תבשילים וטעמים ומה שהכי חשוב, אינו חי (מה שחוסך את כל השאלות האתיות סביב זכויות בעלי חיים...).
האמת שהתאור הזה עושה לטופו שלנו קצת... יותר מידי צדק, ולכן, רק כדי שנהיה בטוחים שכולנו מדברים על אותו הדבר, נא להכיר, מר טופו:

אגב, אם מעולם לא טעמתם טופו בצורתו הבסיסית זו יכולה להיות חוויה מעניינת - אומרים שכאשר אנחנו טועמים משהו מוזר האסוציאציה הראשונה שלנו היא להגיד ש"יש לזה טעם של עוף", אז אל תדאגו, אתם לא צפויים להגיד זאת על הטופו. "טעם של כלום", לעומת זאת, הוא הביטוי שסביר יותר שתחפשו. גם "קלקר" יכול להתאים, רק שאני באופן אישי מעולם לא טעמתי קלקר, כך שאני לא באמת יכול להגיד.

את המתכון הראשון שלנו עם ה...טופו החלטתי לקחת מבלוג הבישול "דברים בעלמה" - עוד בלוג בישול מוצלח מאוד לטעמנו, בעל עיצוב נעים לעין ומתכונים ברורים וטעימים.

המתכון הנבחר - טופו עם פטריות וכרישה ברוטב חריף

הפרודוקטים:
1 "בלוק" של טופו: אני לא יודע כמה קשה למצוא טופו בארץ, אבל כאן אפשר למצוא טופו כמעט בכל סופר, בטח ובטח ברשת למוצרים אורגניים דוגמת ה"הסוחר ג'ו" המקומי. אנחנו הלכנו על הגרסה ה"מוצקה במיוחד".
1 כרישה בינונית: הכרישות שלנו היו... פחות מבינוניות, ולכן נעזרתי בשתיים.
12 פטריות שיטאקה: המתכון מסביר שיש להשרות את הפטריות במים רותחים לפני השימוש - זאת כיוון שבארץ הפטריות נמכרות כשהן מיובשות. כאן, לעומת זאת, הפטריות מגיעות כשהן טריות ואפילו ארוזות תריסר (בדיוק!) בסלסלה - פשוט גאוני!
סלסלת פטריות שמפיניון: שוב נחלץ לעזרתינו הדוד ג'ו - אומנם אין פטריות שמפיניון, אך יש פטריות כפתור לבנות, שהן טעימות יותר, פרוסות וארוזות בסלסלה. אח, לו הכל פה היה כל כך פשוט...
5 כפות רוטב סויה
4 כפות יין לבן
1/4 כפית צ'ילי חריף: אנחנו ויתרנו על הפלפל החי, והוא הוחלף כלאחר כבוד בגרגרי צ'ילי מיובשים.
1/2 כפית ג'ינג'ר חתוך לקוביות קטנטנות: ג'ינג'ר דווקא יש פה, אבל משיקולי מחיר ובעיקר... התעסקות, הוחלף באבקת ג'ינג'ר מיובשת.
1 כף חמאת בוטנים: אני רוצה להציע אתגר - למצוא בארץ חמאת בוטנים זה לא ממש בעיה, אבל חמאת בוטנים אורגנית, כזו שמכילה בוטנים קלויים ו... וזהו!, נראה אתכם מוצאים. וכל זאת במחיר של פחות מ-7 שקלים (1.79$), שזה, עד כמה שאני זוכר, פחות ממחצית המחיר של חמאת בוטנים רגילה בארץ - כזו שמכילה צבעי מאכל, חומרי טעם וריח, חומרים משמרים ושאר כימיקלים. כנראה שבכל זאת יש פה כמה יתרונות...
1 מלפפון: אז כשביקשתי שהכל יהיה פשוט התכוונתי למלפפון - אני יודע שזו דרישה קצת מוגזמת, אבל אפשר לקבל בבקשה חבילת מלפפונים שלא יתגלו כרקובים ברגע שאני חוזר הביתה? אבל לאחר סיבוב נוסף לסופר ובקלות מתבקשת הוחלפה החבילה, ובא למלפפון גואל.
חבילת אטריות אורז: אז זהו, שאטריות אורז, כאלה דקות וארוכות כמו שיש בכל סופר בארץ - זה אין פה. בטח אפשר למצוא כאלה על מדף המוצרים המיובאים (והיקרים באופן מגוחח) אבל דווקא אצל ג'ו פשוט אין. התחליף בא בצורת אטריות אורז רחבות, מעין "לינגוויני אורז" אם תרצו.

הת'כלס:
1. חותכים:
את השיטקאה לפרוסות, את הכרישה לרצועות (העלמה מציעה לחתוך כל גליל כרישה לחצי ומהחצי לפרוס רצועות לאורך - לי זה עבד "ככה-ככה", והרצועות לא תמיד היו... דקות), ואת הטופו לקוביות בגודל "ביס". פטריות הכפתור הגיעו כאמור כשהן פרוסות ומוכנות - הידד לדוד!



2. הרוטב: מאוד פשוט - מוסיפים את חמאת הבוטנים, רוטב הסויה, היין הלבן, הצ'ילי החריף ואבקת הג'ינג'ר (זו שהחליפה את הג'ינג'ר הטרי הקצוץ) לקערה ומערבים היטב, עד שמתקבל רוטב אחיד.

3. מקפיצים: מחממים היטב את המחבת, לפני שמוסיפים את השמן (!). אחרי שהמחבת חמה (ורק אחרי) מוסיפים מעט שמן זית - טופו הוא חלבון ואינו "שותה" את השמן.
מטגנים את הטופו עז שהוא מזהיב - זה לוקח קצת זמן. על הדרך, בושלו איטריות האורז בסיר נפרד (עד שהן היו מוכנות, כבר הגיע תורן "לקפוץ" פנימה).
העלמה ממליצה מאוד להקפיד על מחבת טובה, מאחר והטופו נוטה להידבק. אני לא ממש בטוח שהמחבת שלנו היא מחבת טובה... אבל היא עדיין מחבת בטפלון, מה שפתר לנו את הבעיה לחלוטין.



לאחר שהטופו מוזהב, אנחנו מגיעים לחלק ה"מהיר". ראשית מוסיפים את הכרישה ומקפיצים מעט. לא כדאי להקפיץ אותה יותר מידי זמן כדי שהיא לא "תמות". מאחר ואצלנו פטריות השיטאקה הן טריות, הוספתי אותן למחבת בשלב מאוחר יותר - יחד עם פטריות הכפתור.


לאחר שהכרישה מוכנה, נכנסות הפטריות (הכפתור והשיטאקה), יחד עם הרוטב. מאחר והאיטריות טריות הן מתבשלות במהירות ולכן בשלב הזה ההקפצה היא קצרה מאוד - עד שאטריות "טעימות" ושהרוטב הצטמצם מעט.



לבסוף, אנחנו מקפיצים פנימה את אטריות האורז המוכנות ומערבבים היטב. זהו! מוכן!



התוצאה:
בכדי להשלים את המנה יש לפרות את המללפון לפרוסות אליפטיות, אותן יש לקצוץ למקלונים (רק להיזהר לא לקצוץ יחד איתן משהו אחר...) ולפזר מעל המנה. לנו הייתה... תקלה קטנה... ולכן הוחלף המלפפון במקל סלרי.



בסופו של דבר, למיצי לא היה מספיק מלח (וכשאני שם אז תמיד איך שהוא יש יותר מידי...), אבל זה לא מנע ממנה לחסל את המנה חיסול ממוקד. מסתבר אגב שהסלרי עובד מצויין.