It's written in hebrew but you can read it too

30 בספטמבר 2010

ארוחת ערב זריזה

אחרי שעייפנו מרצף האירועים ששולב בהם מעבר הדירה וההתארגנות, בערב החג הינו לבד,
המטבח שלנו כבר לא שומם ואט אט אנחנו מציידים אותו ברכיבים חיוניים.
בהיותי צמחונית בלאי (או במילים אחרות אוכלת דגים)
החלטנו שלערב החג נכין לנו ארוחת דגים קלה.
המתכון שנבחר היה פילה דג ברוטב אסייתי מספר הבישול הבריא של "על השולחן".
רכשנו לנו פילה מוסר שזה דג שאני מאוד אוהבת, נקי ומוכן.
בטרם התחלנו בהכנת הרוטב לדג, העמדנו על האש סיר עם מים לחלוט את השעועית העדינה.
אחרי כ-5 דקות חליטה, היא עברה לה לנוח במי קרח
ואנחנו התפננו לדג.

שלב ראשון - להכין רוטב - כלומר לערבב בקערה
1 כף מיץ לימון סחוט טרי
1 כף חומץ אורז
1 כף רוטב סויה
1 כף יין לבן (שהחליף את המירין שבמתכון המקורי, כי שכחנו
לקנות מירין)
1 כף רוטב צ'ילי מתוק
1 כפית ג'נג'ר מגורר (אנחנו שמנו יותר קרוב ל-2 כפיות)
מלח ופלפל שחור גרוס.

אחרי שהרוטב מוכן,
עוברים לשלב הטיגון
מעט שמן על המחבת הקרמית החדשה והמגניבה שלנו
טיגון של 2 דקות על הצד עם העור, ברגע שרואים שהקצוות של הפילה מלבינים, הופכים את הדג לעוד כדקה.

שופכים את הרוטב על הדג, ונותנים לו לבעבעב ולרתוח עוד כדקה וזהו.

את הדג העברנו לצלחץ ואת הרוטב שנשאר השארנו במחבת, והחזרנו פנימה את השעועית הירוקה,
ל-2 דקות של הקפצה וחימום.

10 דקות עבודה ויש ארוחת ערב

27 בספטמבר 2010

עדכון, פרסום ופרגון

הצטרפנו לאוכל 101 המרכז שלל בלוגי אוכל המסתובבים בבלוגוספרה העברית, כי קצת קידום עצמי לא יזיק וכי הודות לאתר הזה אני כל יום נחשפת לעוד ועוד כותבים על אוכל.

וזה תמיד נחמד כי לפעמים ננעלים על מתכון או שניים ולא יודעים איך לשנות ולגוון
ולראות מה אחרים עושים מעורר השראה ונותן רעיונות.

ואם כבר רעיונות נפלאים - סלט הבטטה של בצק אלים - פשוט להיט ;-) התמכרנו

18 בספטמבר 2010

עוגיות טחינה


מה לא נכתב על המתכון הזה של בני סיידא -
ובבלוג של אייל וערן וערן ועדית שתוו סביבם סיפור אהבה שלם, ואצל פיית העוגיות זו כבר ממש גרסה משודרגת.

אז מסתבר שגם לנו יש סיפור עוגיות טחינה, פתאום, הכתה בי ההכרה שאלה העוגיות שחונכות אצלנו את המטבח בכל דירה שאנחנו נכסים אליה.

הפעם הראשונה שאפיתי אותן היתה היתה בחיפה לפני 4 וקצת שנים לארך, נכנסו לדירה, לא הספקנו לפרוק ארגזים ופתאום פרצה מלחמה, מיצ הלך לו לשרת אי שם בגבול, אני בתמורה זכיתי לארח את ההורים שלי לחודש. פתאום, אחרי שבוע וחצי שבקושי דיברנו, טלפון, מיצ בדרך הביתה לאיזה לילה במיטה נוחה ומקלחת לא צבאית. כמובן שמיד הלכתי לאלתר איזה עוגיות לתמיכה במאמץ המלחמה, בהתחשב בכך שבכל זאת היו בסביבה טילים ואזעקות, הפור נפל על עוגיות טחינה.

אח"כ המתכון נזנח לתקופה ארוכה ונשלף שוב כשחנכנו את התנור שלנו בניו-יורק כי זה היה המתכון הבטוח שלי לעוגיות שלא מצריכות שום עזרים למעט מטבח. ושוב אחרי שהתנור נחנך, עברנו למתכונים אחרים.

עד שהגענו לדירה הנוכחית שלי. הוזמנו לארוחה מפסקת והתבקשנו להביא משהו פרווה לקינוח. בשל אילוצי לחץ זמן חוסר היכרות מוחלט עם התנור, כי רק שבוע קודם עברנו לדירה ובקושי סיימנו לפרוק הפור נפל שוב על עוגיות טחינה
ואני יכולה להגיד בפה מלא שלמרות שהחלפתי את החמאה במרגרינה לא הרגשתי הבדל משמעותי.

ואפילו יש תמונה - אכן - האגוז נשרף קלות - בכל זאת תנור חדש ;-), אבל הטעם היה נימוח ונפלא כרגיל. (לא זה לא הקנקן מעיד על עיסתו... ולראיה - איש מהנוכחים בארוחה טרם אושפז :-P)