מה לא נכתב על המתכון הזה של בני סיידא -
ובבלוג של אייל וערן וערן ועדית שתוו סביבם סיפור אהבה שלם, ואצל פיית העוגיות זו כבר ממש גרסה משודרגת.
אז מסתבר שגם לנו יש סיפור עוגיות טחינה, פתאום, הכתה בי ההכרה שאלה העוגיות שחונכות אצלנו את המטבח בכל דירה שאנחנו נכסים אליה.
הפעם הראשונה שאפיתי אותן היתה היתה בחיפה לפני 4 וקצת שנים לארך, נכנסו לדירה, לא הספקנו לפרוק ארגזים ופתאום פרצה מלחמה, מיצ הלך לו לשרת אי שם בגבול, אני בתמורה זכיתי לארח את ההורים שלי לחודש. פתאום, אחרי שבוע וחצי שבקושי דיברנו, טלפון, מיצ בדרך הביתה לאיזה לילה במיטה נוחה ומקלחת לא צבאית. כמובן שמיד הלכתי לאלתר איזה עוגיות לתמיכה במאמץ המלחמה, בהתחשב בכך שבכל זאת היו בסביבה טילים ואזעקות, הפור נפל על עוגיות טחינה.
אח"כ המתכון נזנח לתקופה ארוכה ונשלף שוב כשחנכנו את התנור שלנו בניו-יורק כי זה היה המתכון הבטוח שלי לעוגיות שלא מצריכות שום עזרים למעט מטבח. ושוב אחרי שהתנור נחנך, עברנו למתכונים אחרים.
עד שהגענו לדירה הנוכחית שלי. הוזמנו לארוחה מפסקת והתבקשנו להביא משהו פרווה לקינוח. בשל אילוצי לחץ זמן חוסר היכרות מוחלט עם התנור, כי רק שבוע קודם עברנו לדירה ובקושי סיימנו לפרוק הפור נפל שוב על עוגיות טחינה
ואני יכולה להגיד בפה מלא שלמרות שהחלפתי את החמאה במרגרינה לא הרגשתי הבדל משמעותי.
ואפילו יש תמונה - אכן - האגוז נשרף קלות - בכל זאת תנור חדש ;-), אבל הטעם היה נימוח ונפלא כרגיל. (לא זה לא הקנקן מעיד על עיסתו... ולראיה - איש מהנוכחים בארוחה טרם אושפז :-P)
ובבלוג של אייל וערן וערן ועדית שתוו סביבם סיפור אהבה שלם, ואצל פיית העוגיות זו כבר ממש גרסה משודרגת.
אז מסתבר שגם לנו יש סיפור עוגיות טחינה, פתאום, הכתה בי ההכרה שאלה העוגיות שחונכות אצלנו את המטבח בכל דירה שאנחנו נכסים אליה.
הפעם הראשונה שאפיתי אותן היתה היתה בחיפה לפני 4 וקצת שנים לארך, נכנסו לדירה, לא הספקנו לפרוק ארגזים ופתאום פרצה מלחמה, מיצ הלך לו לשרת אי שם בגבול, אני בתמורה זכיתי לארח את ההורים שלי לחודש. פתאום, אחרי שבוע וחצי שבקושי דיברנו, טלפון, מיצ בדרך הביתה לאיזה לילה במיטה נוחה ומקלחת לא צבאית. כמובן שמיד הלכתי לאלתר איזה עוגיות לתמיכה במאמץ המלחמה, בהתחשב בכך שבכל זאת היו בסביבה טילים ואזעקות, הפור נפל על עוגיות טחינה.
אח"כ המתכון נזנח לתקופה ארוכה ונשלף שוב כשחנכנו את התנור שלנו בניו-יורק כי זה היה המתכון הבטוח שלי לעוגיות שלא מצריכות שום עזרים למעט מטבח. ושוב אחרי שהתנור נחנך, עברנו למתכונים אחרים.
עד שהגענו לדירה הנוכחית שלי. הוזמנו לארוחה מפסקת והתבקשנו להביא משהו פרווה לקינוח. בשל אילוצי לחץ זמן חוסר היכרות מוחלט עם התנור, כי רק שבוע קודם עברנו לדירה ובקושי סיימנו לפרוק הפור נפל שוב על עוגיות טחינה
ואני יכולה להגיד בפה מלא שלמרות שהחלפתי את החמאה במרגרינה לא הרגשתי הבדל משמעותי.
ואפילו יש תמונה - אכן - האגוז נשרף קלות - בכל זאת תנור חדש ;-), אבל הטעם היה נימוח ונפלא כרגיל. (לא זה לא הקנקן מעיד על עיסתו... ולראיה - איש מהנוכחים בארוחה טרם אושפז :-P)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה